פרשת וילך תשע”ב

מעלת וסגולת עניית אמן בכונה:

דברים פרק לב (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: (ג) כִּי שֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ:

ואמרו חז”ל בספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו ומנין שעונים אמן אחר המברך שנאמר הבו גדל לאלהינו. וכן מתבאר  במסכת יומא דף לז ע”א תניא, רבי אומר [דברים לב] כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלהינו. אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גדל. וכן במסכת ברכות דף מה ע”א.

דברי הזוהר בדבר מעלת העונה אמן בכוונה ושכרו בעוה”ז ובעה”ב, ולהיפך המזלזל באמן עונשו בזה ובבא:

כתב הזוהר בפרשת וילך [דף רפה ע”ב] וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן לכוונא לבייהו כמה דאצטריך, כמה פתחין דברכאן פתיחן ליה לעילא, כמה טבאן משתכחין בכלהו עלמין, כמה חדו בכלא, מאי אגר להו לישראל דגרמין האי אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי, בעלמא דין בשעתא דעאקין להו (לישראל) ומצלן צלותא קמי מאריהון, קלא מכרזא בכלהו עלמין (ישעיהו כו) פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים, פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין דברכאן, כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאינון דעאקין להו, האי בעלמא דין, בעלמא דאתי מאי אגרייהו דכד יפוק ב”נ מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן, מאי שומר כלומר נטיר ההיא ברכה דאמר ההוא דמברך ומחכה ליה לאתבא אמן, כמה דאצטריך, נשמתיה סלקא ומכרזי קמיה פתחו שערים קמיה כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה שומר אמונים.

עוד הפליגו חז”ל בעונשו של המזלזל באמן:

עוד מבואר במסכת ברכות דף מז ע”א והנה חז”ל החמירו בעונשו של המזלזל באמירת אמן יותר מעבירות חמורות כדלקמן: תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים, חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו. וכן מבואר בירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ח, וביאר רבינו יונה על הרי”ף מסכת ברכות דף לד ע”ב אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה וכו’. חטופה הוא שחוטף המלה ואומר אותה במהירות. קטופה הוא שאינו מזכיר כל האותיות, ויתומה פירשו בירושלמי כגון וכו’.

והכי נפסק בשו”ע או”ח הלכות תפלה סימן קכד סעיף ח

לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל”ף נקודה בחטף, וכן שלא יחטוף וימהר לענות אותו קודם שיסיים המברך, וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו”ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת, (גם לא יפסיק באמצע המלה) (ב”י בשם הערוך), ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש”צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אף על פי שיודע איזו ברכה מברך הש”צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה. הגה: ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה, לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש”צ, דזה נמי מקרי אמן יתומה (טור בשם תשב”ץ), ולא ימתין עם עניית האמן, אלא מיד שכלה הברכה יענה אמן (אבודרהם). ולא יענה אמן קצרה, אלא ארוכה קצת, כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן, ולא יאריך בה יותר מדאי, לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כשמאריך יותר מדאי. וכן כתב הבא”ח פרשת תרומה סעיף יג:

 

עוד הפליגו חז”ל במעלת אמן

במסכת ברכות דף נג ע”ב, וכן במסכת נזיר דף סו ע”ב, והתניא, רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך.

הכוונה באמן שילוב שמותיו של הקב”ה:

וביארבתיקוני זוהר תקונא תשסרי דף מ ע”א הכונה שצריך לחשוב כשעונה אמן. דאתמר ביה נכון כסאך מאז מעולם אתה ומאי נכון דא נאמר יושב ונאמן עומד באמצע הדא הוא דכתיב (ישעיה מ”ד) כתפארת אדם לשבת בית ומאי מאז אלא ההוא דאתמר ביה אז תקרא וי”י יענה ומאי א”ז אלין תמנייא אתוון דאינון יאקדונק”י דסלקין לחושבן אמ”ן ודא איהו העונה אמן בכל כחו ההוא כ”ח ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.

מדוע גדול העונה מהמברך:

וכתב המהרש”א חידושי אגדות מסכת סוטה דף מ ע”ב מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר כו’. לפי דעת המקובלים מלת אמן שהוא קיום והאמנת דבר הוא מחבר ומצרף שם הקרי והכתיב דהיינו שם אדני ושם הוי”ה במספר צ”א כמנין אמן והיינו בגבולין שאינו נקרא רק בשם אדני כדאמרי’ בס”פ אלו עוברין צריך לכוין גם לשם הכתיב בצירוף במלת אמן וז”ש בסוף מסכת נזיר גדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא מצרף הכתיבה וכו’.

עצה לזכות ביום הדין קורעין גזר דינו:

עוד מבואר במסכת שבת דף קיט ע”ב אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו {והרא”ש גורס של שבעים שנה}, שנאמר [שופטים ה] בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה’. מאי טעמא בפרע פרעות משום דברכו ה’. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה – מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם [שמות לב] כי פרע הוא. אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כחו – פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר [ישעיהו כו] פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים. אל תיקרי שמר אמנים אלא שאומרים אמן. מאי אמן? אמר רבי חנינא אל מלך נאמן.

קורעין גזר דין של שבעים שנה:

וכן מבואר בזוהר – רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף כ ע”א אבל באורייתא שבעים פנים לתורה בלשון חד ודא יסוד ו’ הלכה חדא חכמה זעירא מלכות רבה ע’ לשון כחושבן סוד מן יסוד: ויסוד איהו לשון הקדש, סוד המרכבה בשבעין קתדראין עלייהו אתמר כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. וכ”כ בתיקוני זוהר הקדמה דף ד ע”ב.

קדיש ואמן שאחרי דרשה מבטל גזרות של מאה שנה:

וכתוב במדרש קהלת רבה (וילנא) פרשה ט–ז ד”א עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה ציבור, ובא אליה מלך גדול, זה ממ”ה הקדוש ב”ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, זה כמנון ועקמון, ומצא בה איש מסכן וחכם, זה הזקן החכם או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך אפי’ יש לו שטר גזירות של מאה שנה הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו, ואדם לא זכר וגו’, אמר הקדוש ברוך הוא אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה (ויקרא י”ט) מפני שיבה תקום וגו’.

ביטול הגזרות בזכות איש”ר:

ומסופר באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשרה הרוגי מלכות עמוד 446 א”ר ישמעאל אמר לי שר הפנים ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה יהא על ישראל עם קדוש, ישבתי בחיקו והיה מסתכל ובוכה ודמעותיו נוטפות מעיניו ויורדות ונופלות עלי, אמרתי לו הדר זיווי מפני מה אתה בוכה?

אמר לי ידידי בא ואכניסך בחדרי חדרים ולגנזי גנזין, ונטל את הפנקסים ופתח והראני אגרות כתובות בהן צרות מצרות משונות זו מזו, אמרתי לו הללו למי? אמר לי לישראל. אמרתי לו יכולין ישראל לעמוד באלה? אמר לי למחר בא ואראך צרות משונות מאלה. למחר הכניסני בחדרי חדרים והראני צרות קשות מהראשונות אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב אשר לשבי לשבי ואשר לביזה לביזה. אמרתי לו הדר זיווי וכי ישראל לבד חטאו? אמר לי בכל יום ויום מתחדשות עליהם גזרות קשות ורעות, וכיון שנכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך אין מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים.  והובא סדר רב עמרם גאון (הרפנס) קריאת שמע וברכותיה. וכן הובא במחזור ויטרי סימן פז, וכ”כ בספר ליקוטי הפרדס מרש”י דף כד ע”א.

 

נמצינו למדים מכל הנ”ל סגולה גדולה לזכות לחתימה טובה ולשנה טובה ומבורכת כל מי שישתדל לא להפסיד עניית אפילו אמן אחד בכונה כיון שכל “אמן” בגמטריא {91} “מלאך” {91} שנברא מכל אמן ואמן שאדם עונה ואותן מלאכים הם סנגורים על האדם לבטל הגזר דין מעל האדם ובני משפחתו וק”ו אמן יהי שמיה רבא וק”ו בקדיש שאחרי דברי תורה ויש מעשיות רבות כיצד על ידי שנזהרו באמן או זיכו הרבים נושעו ונעשו להם נסים ונפלאות נפקדו בש”ק ונרפאו ממחלות קשות והצילחו.